גזר דין בתיק פ"ל 2492-05-11

מבוא

1. הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בנהיגה בשכרות, מכוח סירובו ליתן בדיקת שתן, כדי לשלול החשד לפיו נהג בהשפעת סמים. כאמור בהכרעת הדין, התנהגותו של הנאשם ומציאת סיגריה החשודה כסם בתחתוניו עוררה חשד סביר ואפשרה את דרישת הבדיקה.
2. כאמור בהכרעת הדין, הנאשם סירב ליתן דגימת שתן מחשש להפללתו ולא מסיבה שיכולה להיחשב כמוצדקת או כמקלה. בקשתו לבצע בדיקת דם, תוך שהוא שומר על זכות השתיקה ולא מסביר דבר, לא רק בעניין נסיבות המקרה אלא גם מדוע הוא מסרב לבדיקת השתן, סורבה על ידי השוטר ובצדק.  
3. לאחר שהורשע הנאשם בנהיגה בשכרות מכוח סירובו להיבדק, נותר לגזור את עונשו.

טיעוני הצדדים לעונש

4. המאשימה מבקשת להשית על הנאשם עונש פסילה של 4 שנים, פסילה על תנאי וקנס, הסנגור מבקש להשית על הנאשם עונש פסילה של חודשים ספורים ולהתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם בענין הקנס.  לנאשם הרשעה אחת בלבד משנת 2011 ואף היא עבירת מהירות - ברירת קנס.
5. ב"כ הנאשם טוען כי סירובו של השוטר לקחת הנאשם לבדיקת דם, אף שיכול היה לעשות כן, יש בו משום הפרת נהלים ונסיבות מקלות בגזירת העונש. איני מקבלת טענה זו, משום שהתרשמתי כי בקשת הנאשם לא היתה כנה, מה גם שלא הלך להיבדק בעצמו.   לו היה הנאשם מתעשת לאחר פרק זמן מסויים, בעודו בתחנה ומבקש להיבדק, אלא שהשוטר היה מסרב,   כי אז יכול והיה בכך כדי להוות נסיבה להקלה בעונשו  בבחינת " מודה ועוזב - ירוחם",  אולם כאמור, הנאשם עמד בסירובו לבצע בדיקת השתן ושמר על זכות השתיקה, ולכן אין לו להלין אלא על עצמו.

מה העונש הראוי למי שמסרב להיבדק?

6. ב ע"פ (ת"א 7026/09 בנימיני נ' מדינת ישראל גזר בימ"ש קמא רק שנתיים פסילה, על מי שסירב להיבדק בינשוף. הנאשם ערער על חומרת העונש וטען כי מדובר במעידה חד פעמית, אולם ערעורו נדחה, בהקשר העונש הראוי אמרה כב' השופטת יהודית אמסטרדם את הדברים הבאים:

" ככלל, נהג הנדרש כדין ליתן דגימת נשיפה או בדיקת דם או בדיקת שתן ומסרב לעשות כן - אין להקל בעונשו, שהרי מנע בכך מרשויות אכיפת החוק לקבוע באופן מדויק את מידת שכרותו, ועפ"י אמת מידה מדעית, שאם לא כן, כל מי שיהא "שיכור כלוט" יבחר להסתתר מאחורי סירוב להבדק. סבורתני, שעל מנת להגשים את תכלית הענישה - אין מנוס אלא להטיל ענישה של פסילה בפועל העולה על תקופת המינימום הקבועה בחוק על מי שמסרב ליתן דגימת נשיפה או בדיקת דם או בדיקת שתן."

7. לא מצאתי כי יש מקום להבחין בין מי שמסרב להיבדק בחשד לנהיגה תחת השפעת סמים לבין מי שמסרב להיבדק בחשד לנהיגה תחת השפעת אלכוהול. בשני המקרים, עונש המינימום של שנתיים פסילה, מיועד למי שהודה בהזדמנות הראשונה או למי שנבדק ונמצא שהוא "שיכור" בריכוז שאינו גבוה במיוחד.  לא יתכן שאותו עונש יחול גם על מי שסירב להיבדק ובכך ניסה להכשיל את הרשעתו, שאם לא כן כל חשוד בנהיגה בשכרות יסרב לבדיקה וכך "יצא חוטא נשכר" (ראה דברי כב' השופט ד"ר טננבוים ב תת"ע 10027/09 מדינת ישראל נ' אסולין).
8. מכוח קל וחומר יובן כי אין כל מקום להיענות לבקשת הסנגור ולהפחית מעונש הפסילה המינימאלי, גם אם מדובר בנאשם נורמטיבי שזו לו מעידתו הראשונה. לא מצאתי כי התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות הפחתה מעונש המינימום שנקבע בחוק. ראה   עפ"ת (ים) 11553-04-11 מדינת ישראל נ' רחמים איציק והפסיקה המצוטטת שם .  גם בית המשפט העליון חזר והדגיש את הצורך בנקיטת מדיניות ענישה מחמירה בעבירות של נהיגה בשכרות ועמד על משמעות הסטייה מעונש המינימום כדלקמן:

"מעבר לדרוש יוער, כי גם לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. בית משפט זה כבר עמד על הצורך בנקיטת מדיניות ענישה מחמירה, בעבירות של נהיגה בשכרות, לשם חיזוק ההרתעה בקרב הנהגים. כל סטייה מעונש המינימום הקבוע בסעיף 39א' לפקודת התעבורה, ראוי לה שתתקיים במשורה לשם שמירה על המדיניות הציבורית ועל כוונת המחוקק..."(ראה רע"פ 7507/08 שחר עוזיאל נ' מדינת ישראל ).

גזר הדין

9. לאור כל האמור לעיל ולאחר ששקלתי טיעוני הצדדים, אני גוזרת על הנאשם 29 חודשי פסילה, אף כי תקופת הפסילה המקובלת במצב של סירוב להיבדק ובלא שניתנה הודאה בהזדמנות הראשונה, היא בין 30-36 חודשי פסילה, וזאת בשל העדר עבר תעבורתי ופלילי לנאשם והתרשמותי כי מדובר במעידה חד פעמית.

10. אשר על כן  אני גוזרת את העונשים הבאים:

·         פסילה מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה בת 29 חודשים . הנאשם יפקיד רישיונו עד לא יאוחר מיום 29/11/12. מתקופה זו ינוכה חודש פסילה מנהלית. 

הנאשם יהיה רשאי לגשת למבחני משרד הרישוי לצורך חידוש רישיונו ב-4 חודשי הפסילה האחרונים.

·         פסילה מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה בת 11 חודשים,  וזאת על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא ינהג בזמן פסילה ו/או בשכרות ו/או תחת השפעת סמים או משקאות משכרים.